"מדוע בלי הרף, על סף ליבי המנחש מרחפת החרדה?
מבלי שהוזמן וללא שכר, שירי מתנבא..
ואין הוודאות יושבת על כס שיכלי כדי שאגרשו כחלום סתום.
ובכל זאת, נפשי, ממעמקיה, למודה מתוך עצמה,
מזמרת ללא לווית נבל
את קינת האריניה
אך במוות, כשדם שחור ניגר ארצה לרגלי אדם,
מי ישביע אותו לחזור?
אלמלא בגזרת האלים, מנה מונעת ממנה להשיג גבולותיה,
היה הלב מקדים את הלשון ומדבר בפה מלא.
אך כעת, הוא ממלמל באפלה, מדוכדך ונטול תוחלת לפעול בהתאם לנדרש.
ומוחי קודח.."ֿ
אגממנון, מקהלה מתוזמרת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה